אינדקס
הקלאסיקו (בספרדית: El Clásico), המכונה גם הדרבי של ספרד (לעתים מכונה בישראל הסופר קלאסיקו, בשל החלפה עם הסופר קלאסיקו הארגנטינאי), הוא כינוי למפגש בין שני מועדוני הכדורגל הספרדיים, ריאל מדריד וברצלונה. לאורך ההיסטוריה של הכדורגל הספרדי, שתי הקבוצות היוו את הכח המוביל, ואי לכך בעלות יריבות רבת שנים. למרות שהמשחק ביניהן אינו דרבי במובן הרגיל של המילה, מכיוון ששתי הקבוצות לא מגיעות מאותה עיר ואף לא מאותו אזור גאוגרפי, השם "הדרבי של ספרד" נקשר למשחק בשל החשיבות ההיסטורית הגדולה שהייתה למשחק במשך השנים, שפעמים רבות אף השפיעה על הפוליטיקה בספרד, והביאה ליריבות הגדולה.[1]
הקלאסיקו הוא אחד ממשחקי הספורט המתוקשרים והטעונים רגשית בעולם. אחוזי הצפייה בשידורי הטלוויזיה של המשחקים גבוהים בהרבה מהממוצע המקובל למשחקי כדורגל רגילים.
תוכן עניינים
1 רקע
2 היסטוריה
2.1 שנים ראשונות
2.2 בצל השלטון הדיקטטורי
2.3 קובאלה ודי סטפנו
2.4 התקופה הדמוקרטית
2.5 בשנים האחרונות
3 סטטיסטיקות
3.1 שיאים
4 סיקור תקשורתי
5 הישגי הקבוצות
5.1 ריאל מדריד
5.2 ברצלונה
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
פרנסיסקו פרנקו בעת ביקור במדריד
תופעת היריבות בין הקבוצות נעוצה בסוציולוגיה והפוליטיקה של אזוריהם. מימיו הראשונים של הכדורגל הספרדי נחשבו שתי הקבוצות כמייצגות של שני חבלי ארץ יריבים בספרד, קטלוניה וקסטיליה, של הערים ברצלונה ומדריד ואף של שני צדיה של הפוליטיקה בספרד: ריאל מדריד כמייצגת הממשל ומשפחת המלוכה, לעומת ברצלונה כמייצגת האופוזיציה. עובדה זו, בנוסף להבדלים התרבותיים והפוליטיים בין חבלי הארץ, הביאה למפגשים בין הקבוצות חשיבות רבה.
במסגרת השלטון הדיקטטורי בספרד, הן בתקופת שלטונו של פרימו דה ריברה והן בתקופת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו, דוכאו הסממנים האזוריים וחופש הביטוי הוגבל. נסיונו של פרנקו להמליך עצמו על ספרד עורר התנגדות בקרב הקטאלנים, שלא רצו בו עקב תמיכתו במדריד ושנאתו לקטאלוניה, שהתבטאה גם באיסור לדבר קטלאנית במדינה. על המורדים שניסו להתנגד לפרנקו הוטל עונש מוות.
בימיה הראשונים של מלחמת האזרחים בספרד נרצח ז'וזפ סוניול, נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה דאז, בידי שלטונות פרנקו. סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל מדריד ומאמנה לפני פרוץ המלחמה, השתתף עם גדודי פרנקו בכיבוש קטלוניה ואף תמך ברצח סוניול. המתיחות התפתחה והגיעה לשיאה בזמן מלחמת האזרחים, כאשר מספר שחקני ברצלונה הוברחו מספרד. לקראת סיום המלחמה אצטדיון ברצלונה לס קורטס עמד בפני הפיכה למחנה צבאי בידי השלטונות, לאחר כיבוש קטלוניה וברצלונה.[1] בד בבד, השלטון תמך באופן גלוי בריאל מדריד, כמועדון המייצג את עיר המלוכה, וכתוצאה מכך היה המועדון מהמצליחים בספרד בתקופה זו.[3]
לאחר מות פרנקו בשנת 1975 נכנסה הדמוקרטיה לספרד, וקטלוניה קיבלה אוטונומיה רחבה יותר. החופש התבטא גם בכדורגל: מאז התחזק מועדון הכדורגל ברצלונה מאוד וצבר כוח פוליטי וכלכלי רב משל עצמו.
[עריכה]היסטוריה
שחקני ברצלונה בשנת 1903
[עריכה]שנים ראשונות
ב-13 במאי 1902 נערך המשחק הראשון בין שתי הקבוצות, במסגרת חצי גמר טורניר הגביע הספרדי, טורניר שנערך לכבוד המלכתו של אלפונסו ה-13 (מאוחר יותר הוחלף שמו בגביע המלך הספרדי). ברצלונה ניצחה במשחק בתוצאה 1-3. מדריד לא הסכימה לקבל בכבוד את ההפסד, ובשביל כבודה קיימה משחק על המקום השלישי נגד אספניול, בו היא ניצחה וזכתה במדליה מיוחדת שהונפקה לכבוד האירוע, בעוד ברצלונה הפסידה בגמר הטורניר ולא זכתה בפרס. הניצחון המדרידאי הראשון הגיע רק 14 שנה מאוחר יותר.
באליפות הראשונה בתולדות הליגה הספרדית, בשנת 1929, זכתה ברצלונה, אף על פי שריאל מדריד הייתה זו שניצחה במפגש הליגה הראשון ביניהן. שחקניה הבולטים היו ריקרדו זאמורה ופפ סמיטייר.
[עריכה]בצל השלטון הדיקטטורי
בתחילת שנות ה-30 עזבו שחקנים חשובים בסגל ברצלונה לטובת ריאל, שזכתה לאחר צירופם בשתי אליפויות, בשנים 1931 ו-1932. ב-26 בינואר 1930 ניצחה ריאל מדריד 1-4 באצטדיונה של ברצלונה. ב-3 בפברואר 1935 נרשם הניצחון הגדול ביותר של ריאל מדריד בתולדות הליגה במשחקים ביניהן, כשניצחה 2-8 עם ארבעה שערים של אילדפנסו סאנודו. עם זאת, במפגש הבא ביניהן ניצחה ברצלונה 0-5. ב-1936 נפגשו שתי הקבוצות למשחק האחרון ביניהן לפני מלחמת האזרחים, בו ניצחה ריאל 1-2, לאחר עצירת כדור במהלך דקות הסיום של ריקרדו זאמורה מבעיטה של חלוץ ברצלונה ז'וזפ אסקולה.
ב-10 בינואר 1943 נערך אחד מהמשחקים המרתקים ביותר בהיסטוריה של הקלאסיקו. ברצלונה אירחה את המשחק והובילה 2-4 במחצית לאחר שפיגרה 2-1, אך ריאל חזרה והשוותה בסיום ל-5-5 אחרי שער בדקה ה-87'.
ציון הדרך העיקרי בהיסטוריה של שני המועדונים היה בהמשך שנת 1943. בשנה זו נפגשו שתי הקבוצות בחצי גמר הגביע הספרדי. במשחק הראשון מבין שניים ניצחה ברצלונה 0-3, אך היו טענות לשיפוט מוטה לטובת ריאל, מכיוון שהשופט לא פסק על עבירות בתגובה לתיקולים חריפים של שחקני ריאל. לקראת משחק הגומלין, הייתה האווירה בספרד חמה ביותר. אוהדי ברצלונה הואשמו בכך שיצאו כנגד "האומה הספרדית", שיוצגה על ידי מדריד בעידן פרנקו. שחקני ברצלונה היו מחויבים להפסיד את המשחק, מכיוון שהשלטונות איימו על חייהם של חלקם. במשחק עצמו נשמעו שריקות בוז רמות לשחקני ברצלונה, וחפצים נזרקו לעבר שוערה. ברצלונה כלל לא ניסתה לנצח, ולכן הפסידה לריאל בתוצאה הגבוהה 11-1. לאחר המשחק היללו עיתוני מדריד את הקבוצה ואת יכולת השחקנים, ובמקביל ברצלונה נלעגה. משחק זה נחשב פתח עיקרי ליריבות הגדולה בין שני המועדונים[1].
בסביבות שנת 1950 הסתיימו רבים ממשחקי הקלאסיקו בתוצאה גבוהה וחד צדדית, לדוגמה ניצחון ברצלונה 7-2 או ניצחון ריאל 6-1.
[עריכה]קובאלה ודי סטפנו
ב-1950 ניסו שתי הקבוצות להחתים את החלוץ ההונגרי לאזלו קובאלה, שהתגלה על ידי צייד הכשרונות של ברצלונה פפ סמיטייר במשחק של נבחרת הונגריה נגד ויאדוליד. קובאלה היה קרוב לחתום במדריד, שהזדקקה לשחקן מוביל כיוון שלא זכתה באליפות מאז מלחמת האזרחים, אך לבסוף שוכנע על ידי סמיטייר לחתום בברצלונה. קובאלה היה שחקן מפתח בזכייתה של ברצלונה בתארים רבים, ואף נבחר על ידי אוהדי הקבוצה לשחקן הגדול בתולדותיה במשאל שנערך בשנת 2000.[4] בשנת 1953 היה אמור אלפרדו די סטפנו, אחד השחקנים הטובים בעולם דאז שהתגלה על ידי נציגים משתי הקבוצות במשחק בקולומביה, להגיע לברצלונה, אך לאחר התערבות של נשיא ריאל ושל התאחדות הכדורגל הספרדית, ולמרות הצעת פשרה בין שני המועדונים, חתם במדריד.[5] החתמת די סטפאנו היוותה נקודת מפנה, שהרי עמו זכתה הקבוצה במספר רב של תארים, ובהם אליפות הליגה כבר בעונתם המשותפת הראשונה. די סטפנו התברר כשחקן הגדול ביותר בתולדות ריאל מדריד. בתקופתם של קובאלה ודי סטפנו תוצאות משחקי הקלאסיקו היו שקולות, כאשר מהבולטים שבהם היו ניצחונה של ברצלונה 1-5 ב-1954, ניצחון ריאל 0-5 באותה שנה, וניצחונה של ברצלונה 1-6 ב-1957 במסגרת גביע המלך.
התערבות התאחדות הכדורגל התבטאה בחקיקת חוק, על פיו החתמת שחקנים זרים אסורה. השלטון, שתמך בריאל מדריד, אפשר לה לעקוף את החוק: פוברקו תעודות לידה לשחקנים זרים כך שהם כביכול נולדו בכפרים נידחים בספרד שנהרסו במלחמה.
בהמשך שנות ה-50 הצטרפו פרנץ פושקאש לדי סטפנו בריאל מדריד ולואיס סוארז לקובאלה בברצלונה. עם צירופי שחקנים אלו, שתי הקבוצות היו מהבולטות בספרד ובאירופה כולה.
בשנת 1960 נפגשו שתי הקבוצות בפעם הראשונה במסגרת גביע אירופה לאלופות. ריאל מדריד ניצחה במשחק. כעבור שנה שבו ונפגשו שתי הקבוצות בגביע אירופה, אך הפעם ניצחה ברצלונה. ברצלונה עצרה רצף של 6 שנים בהן ריאל מדריד לא נוצחה באירופה.
במקביל לפרישתו של קובאלה בשנת 1962, נחלשה ברצלונה ומנגד התחזקה ריאל מדריד. היה זה העשור השני בו ברצלונה לא זוכה באליפות הליגה, בעוד מדריד זוכה בה שבע פעמים. עם זאת, ברצלונה ניצחה את מדריד בגמר הגביע הספרדי של 1968. הזכייה גרמה לתדהמה רבה והשפלה בקרב אנשי ואוהדי ריאל, משום שפרנקו נאלץ להעניק את הגביע לקפטן ברצלונה חוסה אנטוניו סאלודה.[5]
בעונת 1973/74 התחולל מפנה, לאחר החלטת ההתאחדות הספרדית לאפשר החתמת שחקנים זרים. ברצלונה ניצלה את ההחלטה על מנת להחתים את ההולנדי יוהאן קרויף מאייאקס אמסטרדם, שהפך לאחד משחקני הקבוצה המובילים. בסיבוב השני של עונה זו ניצחה ברצלונה בראשות קרויף 0-5 בסנטיאגו ברנבאו, במשחק בו נכחו 80,000 צופים שהיו כולם אוהדי ריאל. בסיום העונה זכתה ברצלונה באליפות, וביססה את מעמדה כשווה לריאל.[5]
[עריכה]התקופה הדמוקרטית
לאחר מותו של פרנקו וסיום השלטון הדיקטטורי, נחלשה ריאל מדריד ושלטונה פסק לחלוטין. ברצלונה החתימה את ברנד שוסטר הגרמני ודייגו מראדונה הארגנטינאי. מראדונה היה השחקן הראשון שזכה לקימת כבוד מאוהדי ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. הוא כדרר ממחצית המגרש עד השער, תוך שהוא מהתל בשוער ובשחקני הגנה נוספים, ואז הבקיע שער. ברצלונה זכתה באליפות בזכותו של שוסטר בעונת 1984/85. בפתיחת העונה הביסה את מדריד 0-3 בסנטיאגו ברנבאו, לאחר שבלם ריאל כבש שער עצמי כבר בדקה הראשונה של המשחק. בסיום העונה הקדימה ברצלונה את ריאל ב-17 נקודות.
בשנות ה-90 הגיעה ברצלונה לשיאה: זכייה בארבע אליפויות ליגה ובאליפות אירופה. ב-1992 האליפות הוכרעה במחזור האחרון של העונה לטובת ברצלונה, אף על פי שריאל הובילה בפער גדול בהדרכת המאמן רדומיר אנטיץ' שפוטר למרות הצלחתו.[6] ב-8 בינואר 1994 כבש רומאריו, שחקן ברצלונה, שלושער והוביל את קבוצתו לניצחון 0-5 על ריאל. ב-7 במאי נערך הקלאסיקו מחזור אחד לפני סיום העונה, כשברצלונה הייתה חייבת לנצח כדי להישאר במרוץ לאליפות עם דפורטיבו לה קורוניה. מדריד שאפה למנוע מיריבתה לזכות באליפות, אך ברצלונה ניצחה 0-1 בדוחק. הכדור פגע בשופט, ובכך אפשר לברצלונה לצאת להתקפה מתפרצת שבסיומה כבש גיירמו אמור את שער הניצחון. לאחר ניצחון במחזור האחרון על סביליה זכתה ברצלונה באליפות.
בקיץ 1994 עבר מיכאל לאודרופ מברצלונה לריאל מדריד, במהלך שהותיר הפתעה גדולה עקב הזדהותו של לאודרופ עם ברצלונה והעובדה ששנים רבות לא עברו שחקנים בין המועדונים. ב-7 בינואר 1995, במהלך העונה הראשונה של לאודרופ בקבוצה, הביסה ריאל את ברצלונה בתוצאה 0-5 בראשותו של איבן זמורנו שכבש שלושער. אף על פי שברצלונה ניצחה במפגש השני בין הקבוצות באותה עונה 0-1 זכתה ריאל בסיומה באליפות הליגה.
נשיא ברצלונה ז'וזפ לואיס נונייז, שהיה ידוע בשנאתו לאוהדי מדריד, אסר עליהם להיכנס לקלאסיקו שנערך בקאמפ נואו ב-14 בפברואר 1999. בנוסף, התיר נונייז את הכניסה למשחק רק לאוהדי ברצלונה שהחזיקו בתעודת החבר של המועדון. על אף הסכסוכים והפילוג הפנימיים בברצלונה, היא התאחדה לקראת המשחק והתרכזה במטרתה לנצח את ריאל. אוהדיה קיבלו את אוהדי ריאל מדריד שהגיעו לעיר בקללות ובתקיפת האוטובוס שבו נסעו. אוהדי ברצלונה חגגו לא רק את הניצחון 0-3 אלא גם את הרחקתו של שחקן ריאל רוברטו קרלוס.[7]
שתי הקבוצות נפגשו בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2001/02. ריאל מדריד, שזכתה באליפות המפעל, ניצחה את המשחק בתוצאה 0-2. זהו היה ניצחונה הראשון של ריאל בקאמפ נואו לאחר 19 שנים, והמשחק כונה בתקשורת הספרדית כ"משחק המאה". ב-16 במרץ 2003 חדרו מפגינים נגד הגלובליזציה למגרש בעת הקלאסיקו וגרמו להפסקת המשחק למשך שבע דקות.[8]
אחת ההעברות המפתיעות של שחקנים בין המועדונים היה של לואיש פיגו ב-2000, שחתם על חוזה בריאל מדריד אף על פי שחתם כבר על הארכת חוזהו בברצלונה.[9] אוהדי ברצלונה כינו את פיגו "יהודה איש קריות" על הבגידה בקבוצתם. בקלאסיקו הראשון ששותף בו במדי ריאל מדריד בקאמפ נואו, נזרקו לעברו חפצים, כולל ראש חזיר. גם חבייר סביולה עשה דרך זו. סמואל אטו עשה את הדרך ההפוכה אך לא באופן ישיר. הוא שיחק בריאל מדריד בסוף שנות ה-90 והצטרף לברצלונה ב-2003, וכבש במספר משחקי קלאסיקו. בחגיגות זכיית האליפות של ברצלונה ב-2005 קילל את ריאל מדריד בשירה שהפתיעה את אוהדי ברצלונה.
[עריכה]בשנים האחרונות
שחקני הקבוצות במהלך הקלאסיקו ב-10 במרץ 2007 שהסתיים בתיקו 3-3
ב-19 בנובמבר 2005 ניצחה ברצלונה 0-3, במשחק שנערך בסנטיאגו ברנבאו. רונאלדיניו הבקיע צמד שערים, שזיכו אותו בקימת כבוד מהאוהדים באצטדיון - השנייה שאוהדי ריאל מדריד ערכו אי פעם לשחקן ברצלונה.[10] הניצחון נחשב כהצהרת כוונות מצידה של ברצלונה לזכייה באליפות באותה עונה. בעקבות הניצחון הפך מאמן ברצלונה פרנק רייקארד למאמן הראשון בתולדות הקבוצה שמנצח פעמיים בברנבאו.
בעונת 2007/08 הבטיחה ריאל מדריד את זכייתה באליפות מחזור אחד לפני הקלאסיקו. על פי תקנון התאחדות הכדורגל הספרדית הייתה ברצלונה צריכה לערוך מסדר כבוד עבור האלופים החדשים. בגלל היריבות בין המועדונים היה זה אירוע משפיל לברצלונה.[11] ריאל ניצחה במשחק 1-4.
בקלאסיקו השני של עונת 2008/09, ב-2 במאי 2009, השיגה ברצלונה את אחד מהניצחונות המרשימים בתקופה החדשה של הקלאסיקו בתוצאה 2-6, עם צמדי שערים של תיירי הנרי וליונל מסי. בקלאסיקו הראשון של עונת 2010/11, ב-29 בנובמבר 2010, הביסה ברצלונה את ריאל מדריד בתוצאה 0-5. הקלאסיקו השני של העונה ב-16 באפריל 2011 הסתיים בתיקו 1-1 משני פנדלים של מסי ורונאלדו, 4 ימים מאוחר יותר התקיים שוב קלאסיקו הפעם בגמר הגביע ובו ניצחה ריאל מדריד 1-0 משער נגיחה של רונאלדו בהארכה וזכתה בגביע. כמה ימים מאוחר יותר, ב-27 באפריל, במסגרת חצי הגמר של ליגת האלופות, התקיים שוב משחק בין שתי הקבוצות. שני שערים של מסי בברנבאו הכריעו את חלקו הראשון של חצי הגמר לטובת ברצלונה. במהלך המשחק הורחק פפה שלא בצדק לטענת אנשי ריאל.
[עריכה]סטטיסטיקות
נכון ל- 10 בדצמבר 2011
תוצאות המשחקים
מסגרת מספר משחקים ניצחונות לריאל מדריד תיקו ניצחונות לברצלונה
הליגה הספרדית 163 68 31 64
גביע המלך הספרדי 29 10 5 14
גביע הליגה הספרדית 6 0 4 2
הסופר קאפ הספרדי 10 5 2 3
ליגת האלופות 8 3 3 2
סה"כ 216 86 45 85
שערים
מסגרת שערים לריאל מדריד שערים לברצלונה
הליגה הספרדית 260 255
גביע המלך הספרדי 56 59
גביע הליגה הספרדית 8 13
הסופר קאפ הספרדי 21 13
ליגת האלופות 13 10
סה"כ 358 350
[עריכה]שיאים
שיא הניצחון בהפרש הגבוה ביותר בתולדות משחקי הליגה בין שתי הקבוצות שייך לריאל מדריד, שניצחה את ברצלונה 2-8 במחזור העשירי של עונת 1935. בכל המסגרות היה זה ניצחונה 1-11 של מדריד, בגומלין של חצי גמר הגביע ב-1943.
שתי רביעיות נכבשו בקלאסיקו: אחד של מרטין ונטולרה מברצלונה ואחד של אילדפנסו סאונודו מריאל. הראשון עשה זאת בניצחון קבוצתו 0-5 ב-1935, ואילו השני עשה זאת בניצחון קבוצתו 2-8 באותה שנה.
בחודשים אפריל-מאי 2011 נרשם שיא של משחקי קלאסיקו בחודש אחד: ב-16 באפריל נערך משחק ליגה בין שתי הקבוצות (תוצאה: 1-1), ב-20 באפריל נפגשו שתי הקבוצות בגמר גביע המלך הספרדי (תוצאה: 0-1 לריאל מדריד), וב-27 באפריל וב-3 במאי נפגשו הקבוצות לשני משחקי חצי הגמר של ליגת האלופות (תוצאות: 0-2 לברצלונה במשחק הראשון, 1-1 במשחק השני). ב-10 בדצמבר 2011 נכבש השער המהיר ביותר במשחק קלאסיקו, שערו של קארים בנזמה שנכבש תוך 22 שניות משריקת הפתיחה.
[עריכה]סיקור תקשורתי
תקשורת הספורט בעולם, ובספרד בפרט, מתחילה לעסוק במשחקי הקלאסיקו זמן רב לפני המפגשים עצמם. פרשנים רבים מנסים לחזות מי תנצח במשחק.[12] המשחק משודר בטלוויזיה ברשתות רבות ואחוזי הצפייה בו גבוהים מאוד.[2]
גם באינטרנט הקלאסיקו מסוקר היטב: לפני המשחק כתבות רבות וסרטונים מתארים את הנוסטלגיה וההיסטוריה שלו, ולאחריו מופיעים תקצירים ושידורים חוזרים שלו. בעיתונות, נכתבים כתבות וטורים אישיים לפני קלאסיקו. בספרד, המשחק אף כונה בעיתון ה"מארקה" ככזה ש"יש בו את גאוותם של 22 השחקנים, של העשר הנוספים על ספסל המחליפים, של המאמנים, של מנהלי המועדונים ושל הרבבות שבאצטדיון".[1]
הקלאסיקו זוכה לתיאורים קיצוניים גם מפי כדורגלני ומאמני עבר בכירים, ובמיוחד כאלה ששיחקו באחד מהמועדונים. דוגמה לכך היא בובי רובסון, שכינה את הקלאסיקו כ"מאורע היחיד בעולם שמחבר יחד יותר מ-100,000 איש פעמיים בשנה".[1]
[עריכה]הישגי הקבוצות
ערכים מורחבים – תארים של ריאל מדריד, תארים של ברצלונה
גביע ליגת האלופות של שנת 2006, בו זכתה ברצלונה
[עריכה]ריאל מדריד
ריאל מדריד זכתה ביותר תארים מברצלונה לאורך השנים. ריאל זכתה 9 פעמים בליגת האלופות - בשנים 1956-1960, 1966, 1998, 2000 ו-2002. היא הקבוצה בעלת מספר הזכיות הגבוה ביותר במפעל. כמו כן, ריאל היא שיאנית הזכיות באליפות ספרד - 31 פעמים. ריאל זכתה 18 פעמים בגביע המלך הספרדי, פעמיים בגביע אופ"א, שלוש פעמים בגביע הביניבשתי, פעם אחת בסופר קאפ האירופי, 8 פעמים בסופר קאפ הספרדי ופעם אחת בגביע הליגה הספרדי.
[עריכה]ברצלונה
ברצלונה מחזיקה אף היא במסורת מכובדת של תארים, אך צנועה בהשוואה לזו של מדריד. ברצלונה זכתה ארבע פעמים בליגת האלופות - בשנים 1992, 2006 ,2009 ו 2011 היא זכתה 21 פעמים באליפות ספרד. ברצלונה מחזיקה במספר רב יותר של זכיות בגביע המלך הספרדי, עם 25 זכיות בו. ברצלונה זכתה שלוש פעמים בגביע אופ"א, ארבע פעמים בגביע המחזיקות (שיא של המפעל), פעמיים בסופר קאפ האירופי, 10 פעמים בסופר קאפ הספרדי ופעמיים בגביע הליגה הספרדי.
הקלאסיקו הוא אחד ממשחקי הספורט המתוקשרים והטעונים רגשית בעולם. אחוזי הצפייה בשידורי הטלוויזיה של המשחקים גבוהים בהרבה מהממוצע המקובל למשחקי כדורגל רגילים.
תוכן עניינים
1 רקע
2 היסטוריה
2.1 שנים ראשונות
2.2 בצל השלטון הדיקטטורי
2.3 קובאלה ודי סטפנו
2.4 התקופה הדמוקרטית
2.5 בשנים האחרונות
3 סטטיסטיקות
3.1 שיאים
4 סיקור תקשורתי
5 הישגי הקבוצות
5.1 ריאל מדריד
5.2 ברצלונה
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
פרנסיסקו פרנקו בעת ביקור במדריד
תופעת היריבות בין הקבוצות נעוצה בסוציולוגיה והפוליטיקה של אזוריהם. מימיו הראשונים של הכדורגל הספרדי נחשבו שתי הקבוצות כמייצגות של שני חבלי ארץ יריבים בספרד, קטלוניה וקסטיליה, של הערים ברצלונה ומדריד ואף של שני צדיה של הפוליטיקה בספרד: ריאל מדריד כמייצגת הממשל ומשפחת המלוכה, לעומת ברצלונה כמייצגת האופוזיציה. עובדה זו, בנוסף להבדלים התרבותיים והפוליטיים בין חבלי הארץ, הביאה למפגשים בין הקבוצות חשיבות רבה.
במסגרת השלטון הדיקטטורי בספרד, הן בתקופת שלטונו של פרימו דה ריברה והן בתקופת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו, דוכאו הסממנים האזוריים וחופש הביטוי הוגבל. נסיונו של פרנקו להמליך עצמו על ספרד עורר התנגדות בקרב הקטאלנים, שלא רצו בו עקב תמיכתו במדריד ושנאתו לקטאלוניה, שהתבטאה גם באיסור לדבר קטלאנית במדינה. על המורדים שניסו להתנגד לפרנקו הוטל עונש מוות.
בימיה הראשונים של מלחמת האזרחים בספרד נרצח ז'וזפ סוניול, נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה דאז, בידי שלטונות פרנקו. סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל מדריד ומאמנה לפני פרוץ המלחמה, השתתף עם גדודי פרנקו בכיבוש קטלוניה ואף תמך ברצח סוניול. המתיחות התפתחה והגיעה לשיאה בזמן מלחמת האזרחים, כאשר מספר שחקני ברצלונה הוברחו מספרד. לקראת סיום המלחמה אצטדיון ברצלונה לס קורטס עמד בפני הפיכה למחנה צבאי בידי השלטונות, לאחר כיבוש קטלוניה וברצלונה.[1] בד בבד, השלטון תמך באופן גלוי בריאל מדריד, כמועדון המייצג את עיר המלוכה, וכתוצאה מכך היה המועדון מהמצליחים בספרד בתקופה זו.[3]
לאחר מות פרנקו בשנת 1975 נכנסה הדמוקרטיה לספרד, וקטלוניה קיבלה אוטונומיה רחבה יותר. החופש התבטא גם בכדורגל: מאז התחזק מועדון הכדורגל ברצלונה מאוד וצבר כוח פוליטי וכלכלי רב משל עצמו.
[עריכה]היסטוריה
שחקני ברצלונה בשנת 1903
[עריכה]שנים ראשונות
ב-13 במאי 1902 נערך המשחק הראשון בין שתי הקבוצות, במסגרת חצי גמר טורניר הגביע הספרדי, טורניר שנערך לכבוד המלכתו של אלפונסו ה-13 (מאוחר יותר הוחלף שמו בגביע המלך הספרדי). ברצלונה ניצחה במשחק בתוצאה 1-3. מדריד לא הסכימה לקבל בכבוד את ההפסד, ובשביל כבודה קיימה משחק על המקום השלישי נגד אספניול, בו היא ניצחה וזכתה במדליה מיוחדת שהונפקה לכבוד האירוע, בעוד ברצלונה הפסידה בגמר הטורניר ולא זכתה בפרס. הניצחון המדרידאי הראשון הגיע רק 14 שנה מאוחר יותר.
באליפות הראשונה בתולדות הליגה הספרדית, בשנת 1929, זכתה ברצלונה, אף על פי שריאל מדריד הייתה זו שניצחה במפגש הליגה הראשון ביניהן. שחקניה הבולטים היו ריקרדו זאמורה ופפ סמיטייר.
[עריכה]בצל השלטון הדיקטטורי
בתחילת שנות ה-30 עזבו שחקנים חשובים בסגל ברצלונה לטובת ריאל, שזכתה לאחר צירופם בשתי אליפויות, בשנים 1931 ו-1932. ב-26 בינואר 1930 ניצחה ריאל מדריד 1-4 באצטדיונה של ברצלונה. ב-3 בפברואר 1935 נרשם הניצחון הגדול ביותר של ריאל מדריד בתולדות הליגה במשחקים ביניהן, כשניצחה 2-8 עם ארבעה שערים של אילדפנסו סאנודו. עם זאת, במפגש הבא ביניהן ניצחה ברצלונה 0-5. ב-1936 נפגשו שתי הקבוצות למשחק האחרון ביניהן לפני מלחמת האזרחים, בו ניצחה ריאל 1-2, לאחר עצירת כדור במהלך דקות הסיום של ריקרדו זאמורה מבעיטה של חלוץ ברצלונה ז'וזפ אסקולה.
ב-10 בינואר 1943 נערך אחד מהמשחקים המרתקים ביותר בהיסטוריה של הקלאסיקו. ברצלונה אירחה את המשחק והובילה 2-4 במחצית לאחר שפיגרה 2-1, אך ריאל חזרה והשוותה בסיום ל-5-5 אחרי שער בדקה ה-87'.
ציון הדרך העיקרי בהיסטוריה של שני המועדונים היה בהמשך שנת 1943. בשנה זו נפגשו שתי הקבוצות בחצי גמר הגביע הספרדי. במשחק הראשון מבין שניים ניצחה ברצלונה 0-3, אך היו טענות לשיפוט מוטה לטובת ריאל, מכיוון שהשופט לא פסק על עבירות בתגובה לתיקולים חריפים של שחקני ריאל. לקראת משחק הגומלין, הייתה האווירה בספרד חמה ביותר. אוהדי ברצלונה הואשמו בכך שיצאו כנגד "האומה הספרדית", שיוצגה על ידי מדריד בעידן פרנקו. שחקני ברצלונה היו מחויבים להפסיד את המשחק, מכיוון שהשלטונות איימו על חייהם של חלקם. במשחק עצמו נשמעו שריקות בוז רמות לשחקני ברצלונה, וחפצים נזרקו לעבר שוערה. ברצלונה כלל לא ניסתה לנצח, ולכן הפסידה לריאל בתוצאה הגבוהה 11-1. לאחר המשחק היללו עיתוני מדריד את הקבוצה ואת יכולת השחקנים, ובמקביל ברצלונה נלעגה. משחק זה נחשב פתח עיקרי ליריבות הגדולה בין שני המועדונים[1].
בסביבות שנת 1950 הסתיימו רבים ממשחקי הקלאסיקו בתוצאה גבוהה וחד צדדית, לדוגמה ניצחון ברצלונה 7-2 או ניצחון ריאל 6-1.
[עריכה]קובאלה ודי סטפנו
ב-1950 ניסו שתי הקבוצות להחתים את החלוץ ההונגרי לאזלו קובאלה, שהתגלה על ידי צייד הכשרונות של ברצלונה פפ סמיטייר במשחק של נבחרת הונגריה נגד ויאדוליד. קובאלה היה קרוב לחתום במדריד, שהזדקקה לשחקן מוביל כיוון שלא זכתה באליפות מאז מלחמת האזרחים, אך לבסוף שוכנע על ידי סמיטייר לחתום בברצלונה. קובאלה היה שחקן מפתח בזכייתה של ברצלונה בתארים רבים, ואף נבחר על ידי אוהדי הקבוצה לשחקן הגדול בתולדותיה במשאל שנערך בשנת 2000.[4] בשנת 1953 היה אמור אלפרדו די סטפנו, אחד השחקנים הטובים בעולם דאז שהתגלה על ידי נציגים משתי הקבוצות במשחק בקולומביה, להגיע לברצלונה, אך לאחר התערבות של נשיא ריאל ושל התאחדות הכדורגל הספרדית, ולמרות הצעת פשרה בין שני המועדונים, חתם במדריד.[5] החתמת די סטפאנו היוותה נקודת מפנה, שהרי עמו זכתה הקבוצה במספר רב של תארים, ובהם אליפות הליגה כבר בעונתם המשותפת הראשונה. די סטפנו התברר כשחקן הגדול ביותר בתולדות ריאל מדריד. בתקופתם של קובאלה ודי סטפנו תוצאות משחקי הקלאסיקו היו שקולות, כאשר מהבולטים שבהם היו ניצחונה של ברצלונה 1-5 ב-1954, ניצחון ריאל 0-5 באותה שנה, וניצחונה של ברצלונה 1-6 ב-1957 במסגרת גביע המלך.
התערבות התאחדות הכדורגל התבטאה בחקיקת חוק, על פיו החתמת שחקנים זרים אסורה. השלטון, שתמך בריאל מדריד, אפשר לה לעקוף את החוק: פוברקו תעודות לידה לשחקנים זרים כך שהם כביכול נולדו בכפרים נידחים בספרד שנהרסו במלחמה.
בהמשך שנות ה-50 הצטרפו פרנץ פושקאש לדי סטפנו בריאל מדריד ולואיס סוארז לקובאלה בברצלונה. עם צירופי שחקנים אלו, שתי הקבוצות היו מהבולטות בספרד ובאירופה כולה.
בשנת 1960 נפגשו שתי הקבוצות בפעם הראשונה במסגרת גביע אירופה לאלופות. ריאל מדריד ניצחה במשחק. כעבור שנה שבו ונפגשו שתי הקבוצות בגביע אירופה, אך הפעם ניצחה ברצלונה. ברצלונה עצרה רצף של 6 שנים בהן ריאל מדריד לא נוצחה באירופה.
במקביל לפרישתו של קובאלה בשנת 1962, נחלשה ברצלונה ומנגד התחזקה ריאל מדריד. היה זה העשור השני בו ברצלונה לא זוכה באליפות הליגה, בעוד מדריד זוכה בה שבע פעמים. עם זאת, ברצלונה ניצחה את מדריד בגמר הגביע הספרדי של 1968. הזכייה גרמה לתדהמה רבה והשפלה בקרב אנשי ואוהדי ריאל, משום שפרנקו נאלץ להעניק את הגביע לקפטן ברצלונה חוסה אנטוניו סאלודה.[5]
בעונת 1973/74 התחולל מפנה, לאחר החלטת ההתאחדות הספרדית לאפשר החתמת שחקנים זרים. ברצלונה ניצלה את ההחלטה על מנת להחתים את ההולנדי יוהאן קרויף מאייאקס אמסטרדם, שהפך לאחד משחקני הקבוצה המובילים. בסיבוב השני של עונה זו ניצחה ברצלונה בראשות קרויף 0-5 בסנטיאגו ברנבאו, במשחק בו נכחו 80,000 צופים שהיו כולם אוהדי ריאל. בסיום העונה זכתה ברצלונה באליפות, וביססה את מעמדה כשווה לריאל.[5]
[עריכה]התקופה הדמוקרטית
לאחר מותו של פרנקו וסיום השלטון הדיקטטורי, נחלשה ריאל מדריד ושלטונה פסק לחלוטין. ברצלונה החתימה את ברנד שוסטר הגרמני ודייגו מראדונה הארגנטינאי. מראדונה היה השחקן הראשון שזכה לקימת כבוד מאוהדי ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. הוא כדרר ממחצית המגרש עד השער, תוך שהוא מהתל בשוער ובשחקני הגנה נוספים, ואז הבקיע שער. ברצלונה זכתה באליפות בזכותו של שוסטר בעונת 1984/85. בפתיחת העונה הביסה את מדריד 0-3 בסנטיאגו ברנבאו, לאחר שבלם ריאל כבש שער עצמי כבר בדקה הראשונה של המשחק. בסיום העונה הקדימה ברצלונה את ריאל ב-17 נקודות.
בשנות ה-90 הגיעה ברצלונה לשיאה: זכייה בארבע אליפויות ליגה ובאליפות אירופה. ב-1992 האליפות הוכרעה במחזור האחרון של העונה לטובת ברצלונה, אף על פי שריאל הובילה בפער גדול בהדרכת המאמן רדומיר אנטיץ' שפוטר למרות הצלחתו.[6] ב-8 בינואר 1994 כבש רומאריו, שחקן ברצלונה, שלושער והוביל את קבוצתו לניצחון 0-5 על ריאל. ב-7 במאי נערך הקלאסיקו מחזור אחד לפני סיום העונה, כשברצלונה הייתה חייבת לנצח כדי להישאר במרוץ לאליפות עם דפורטיבו לה קורוניה. מדריד שאפה למנוע מיריבתה לזכות באליפות, אך ברצלונה ניצחה 0-1 בדוחק. הכדור פגע בשופט, ובכך אפשר לברצלונה לצאת להתקפה מתפרצת שבסיומה כבש גיירמו אמור את שער הניצחון. לאחר ניצחון במחזור האחרון על סביליה זכתה ברצלונה באליפות.
בקיץ 1994 עבר מיכאל לאודרופ מברצלונה לריאל מדריד, במהלך שהותיר הפתעה גדולה עקב הזדהותו של לאודרופ עם ברצלונה והעובדה ששנים רבות לא עברו שחקנים בין המועדונים. ב-7 בינואר 1995, במהלך העונה הראשונה של לאודרופ בקבוצה, הביסה ריאל את ברצלונה בתוצאה 0-5 בראשותו של איבן זמורנו שכבש שלושער. אף על פי שברצלונה ניצחה במפגש השני בין הקבוצות באותה עונה 0-1 זכתה ריאל בסיומה באליפות הליגה.
נשיא ברצלונה ז'וזפ לואיס נונייז, שהיה ידוע בשנאתו לאוהדי מדריד, אסר עליהם להיכנס לקלאסיקו שנערך בקאמפ נואו ב-14 בפברואר 1999. בנוסף, התיר נונייז את הכניסה למשחק רק לאוהדי ברצלונה שהחזיקו בתעודת החבר של המועדון. על אף הסכסוכים והפילוג הפנימיים בברצלונה, היא התאחדה לקראת המשחק והתרכזה במטרתה לנצח את ריאל. אוהדיה קיבלו את אוהדי ריאל מדריד שהגיעו לעיר בקללות ובתקיפת האוטובוס שבו נסעו. אוהדי ברצלונה חגגו לא רק את הניצחון 0-3 אלא גם את הרחקתו של שחקן ריאל רוברטו קרלוס.[7]
שתי הקבוצות נפגשו בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2001/02. ריאל מדריד, שזכתה באליפות המפעל, ניצחה את המשחק בתוצאה 0-2. זהו היה ניצחונה הראשון של ריאל בקאמפ נואו לאחר 19 שנים, והמשחק כונה בתקשורת הספרדית כ"משחק המאה". ב-16 במרץ 2003 חדרו מפגינים נגד הגלובליזציה למגרש בעת הקלאסיקו וגרמו להפסקת המשחק למשך שבע דקות.[8]
אחת ההעברות המפתיעות של שחקנים בין המועדונים היה של לואיש פיגו ב-2000, שחתם על חוזה בריאל מדריד אף על פי שחתם כבר על הארכת חוזהו בברצלונה.[9] אוהדי ברצלונה כינו את פיגו "יהודה איש קריות" על הבגידה בקבוצתם. בקלאסיקו הראשון ששותף בו במדי ריאל מדריד בקאמפ נואו, נזרקו לעברו חפצים, כולל ראש חזיר. גם חבייר סביולה עשה דרך זו. סמואל אטו עשה את הדרך ההפוכה אך לא באופן ישיר. הוא שיחק בריאל מדריד בסוף שנות ה-90 והצטרף לברצלונה ב-2003, וכבש במספר משחקי קלאסיקו. בחגיגות זכיית האליפות של ברצלונה ב-2005 קילל את ריאל מדריד בשירה שהפתיעה את אוהדי ברצלונה.
[עריכה]בשנים האחרונות
שחקני הקבוצות במהלך הקלאסיקו ב-10 במרץ 2007 שהסתיים בתיקו 3-3
ב-19 בנובמבר 2005 ניצחה ברצלונה 0-3, במשחק שנערך בסנטיאגו ברנבאו. רונאלדיניו הבקיע צמד שערים, שזיכו אותו בקימת כבוד מהאוהדים באצטדיון - השנייה שאוהדי ריאל מדריד ערכו אי פעם לשחקן ברצלונה.[10] הניצחון נחשב כהצהרת כוונות מצידה של ברצלונה לזכייה באליפות באותה עונה. בעקבות הניצחון הפך מאמן ברצלונה פרנק רייקארד למאמן הראשון בתולדות הקבוצה שמנצח פעמיים בברנבאו.
בעונת 2007/08 הבטיחה ריאל מדריד את זכייתה באליפות מחזור אחד לפני הקלאסיקו. על פי תקנון התאחדות הכדורגל הספרדית הייתה ברצלונה צריכה לערוך מסדר כבוד עבור האלופים החדשים. בגלל היריבות בין המועדונים היה זה אירוע משפיל לברצלונה.[11] ריאל ניצחה במשחק 1-4.
בקלאסיקו השני של עונת 2008/09, ב-2 במאי 2009, השיגה ברצלונה את אחד מהניצחונות המרשימים בתקופה החדשה של הקלאסיקו בתוצאה 2-6, עם צמדי שערים של תיירי הנרי וליונל מסי. בקלאסיקו הראשון של עונת 2010/11, ב-29 בנובמבר 2010, הביסה ברצלונה את ריאל מדריד בתוצאה 0-5. הקלאסיקו השני של העונה ב-16 באפריל 2011 הסתיים בתיקו 1-1 משני פנדלים של מסי ורונאלדו, 4 ימים מאוחר יותר התקיים שוב קלאסיקו הפעם בגמר הגביע ובו ניצחה ריאל מדריד 1-0 משער נגיחה של רונאלדו בהארכה וזכתה בגביע. כמה ימים מאוחר יותר, ב-27 באפריל, במסגרת חצי הגמר של ליגת האלופות, התקיים שוב משחק בין שתי הקבוצות. שני שערים של מסי בברנבאו הכריעו את חלקו הראשון של חצי הגמר לטובת ברצלונה. במהלך המשחק הורחק פפה שלא בצדק לטענת אנשי ריאל.
[עריכה]סטטיסטיקות
נכון ל- 10 בדצמבר 2011
תוצאות המשחקים
מסגרת מספר משחקים ניצחונות לריאל מדריד תיקו ניצחונות לברצלונה
הליגה הספרדית 163 68 31 64
גביע המלך הספרדי 29 10 5 14
גביע הליגה הספרדית 6 0 4 2
הסופר קאפ הספרדי 10 5 2 3
ליגת האלופות 8 3 3 2
סה"כ 216 86 45 85
שערים
מסגרת שערים לריאל מדריד שערים לברצלונה
הליגה הספרדית 260 255
גביע המלך הספרדי 56 59
גביע הליגה הספרדית 8 13
הסופר קאפ הספרדי 21 13
ליגת האלופות 13 10
סה"כ 358 350
[עריכה]שיאים
שיא הניצחון בהפרש הגבוה ביותר בתולדות משחקי הליגה בין שתי הקבוצות שייך לריאל מדריד, שניצחה את ברצלונה 2-8 במחזור העשירי של עונת 1935. בכל המסגרות היה זה ניצחונה 1-11 של מדריד, בגומלין של חצי גמר הגביע ב-1943.
שתי רביעיות נכבשו בקלאסיקו: אחד של מרטין ונטולרה מברצלונה ואחד של אילדפנסו סאונודו מריאל. הראשון עשה זאת בניצחון קבוצתו 0-5 ב-1935, ואילו השני עשה זאת בניצחון קבוצתו 2-8 באותה שנה.
בחודשים אפריל-מאי 2011 נרשם שיא של משחקי קלאסיקו בחודש אחד: ב-16 באפריל נערך משחק ליגה בין שתי הקבוצות (תוצאה: 1-1), ב-20 באפריל נפגשו שתי הקבוצות בגמר גביע המלך הספרדי (תוצאה: 0-1 לריאל מדריד), וב-27 באפריל וב-3 במאי נפגשו הקבוצות לשני משחקי חצי הגמר של ליגת האלופות (תוצאות: 0-2 לברצלונה במשחק הראשון, 1-1 במשחק השני). ב-10 בדצמבר 2011 נכבש השער המהיר ביותר במשחק קלאסיקו, שערו של קארים בנזמה שנכבש תוך 22 שניות משריקת הפתיחה.
[עריכה]סיקור תקשורתי
תקשורת הספורט בעולם, ובספרד בפרט, מתחילה לעסוק במשחקי הקלאסיקו זמן רב לפני המפגשים עצמם. פרשנים רבים מנסים לחזות מי תנצח במשחק.[12] המשחק משודר בטלוויזיה ברשתות רבות ואחוזי הצפייה בו גבוהים מאוד.[2]
גם באינטרנט הקלאסיקו מסוקר היטב: לפני המשחק כתבות רבות וסרטונים מתארים את הנוסטלגיה וההיסטוריה שלו, ולאחריו מופיעים תקצירים ושידורים חוזרים שלו. בעיתונות, נכתבים כתבות וטורים אישיים לפני קלאסיקו. בספרד, המשחק אף כונה בעיתון ה"מארקה" ככזה ש"יש בו את גאוותם של 22 השחקנים, של העשר הנוספים על ספסל המחליפים, של המאמנים, של מנהלי המועדונים ושל הרבבות שבאצטדיון".[1]
הקלאסיקו זוכה לתיאורים קיצוניים גם מפי כדורגלני ומאמני עבר בכירים, ובמיוחד כאלה ששיחקו באחד מהמועדונים. דוגמה לכך היא בובי רובסון, שכינה את הקלאסיקו כ"מאורע היחיד בעולם שמחבר יחד יותר מ-100,000 איש פעמיים בשנה".[1]
[עריכה]הישגי הקבוצות
ערכים מורחבים – תארים של ריאל מדריד, תארים של ברצלונה
גביע ליגת האלופות של שנת 2006, בו זכתה ברצלונה
[עריכה]ריאל מדריד
ריאל מדריד זכתה ביותר תארים מברצלונה לאורך השנים. ריאל זכתה 9 פעמים בליגת האלופות - בשנים 1956-1960, 1966, 1998, 2000 ו-2002. היא הקבוצה בעלת מספר הזכיות הגבוה ביותר במפעל. כמו כן, ריאל היא שיאנית הזכיות באליפות ספרד - 31 פעמים. ריאל זכתה 18 פעמים בגביע המלך הספרדי, פעמיים בגביע אופ"א, שלוש פעמים בגביע הביניבשתי, פעם אחת בסופר קאפ האירופי, 8 פעמים בסופר קאפ הספרדי ופעם אחת בגביע הליגה הספרדי.
[עריכה]ברצלונה
ברצלונה מחזיקה אף היא במסורת מכובדת של תארים, אך צנועה בהשוואה לזו של מדריד. ברצלונה זכתה ארבע פעמים בליגת האלופות - בשנים 1992, 2006 ,2009 ו 2011 היא זכתה 21 פעמים באליפות ספרד. ברצלונה מחזיקה במספר רב יותר של זכיות בגביע המלך הספרדי, עם 25 זכיות בו. ברצלונה זכתה שלוש פעמים בגביע אופ"א, ארבע פעמים בגביע המחזיקות (שיא של המפעל), פעמיים בסופר קאפ האירופי, 10 פעמים בסופר קאפ הספרדי ופעמיים בגביע הליגה הספרדי.
» דיון| דרושים מנהלים לפורום מוגובי
» ספרים כמתנות
» האח הגדול הזוכה הגדול!!
» נגע בליבי 3>
» פרסום|| בניית משחק דפדפן
» תמונות| של משחקי פלאש ודפדפן
» אתגר| משקיען השבוע
» פרסום דמות| Rufus